<h1>העיטור אות ה' הרשאה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
הרשאה. הנקראת אורכתא בלישנא דרבנן. גרסינן בפרק מרובה אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא משום דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו איכא דאמרי אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה טעמא דכפריה דמחזי כשקרא אבל לא כפריה כתבינן. וקיימא לן כלישנא בתרא. מיהו קשיא לן כיון דקיימא לן כרבי יוחנן אפילו לא כפריה נמי וכי תימא כי לא כפריה לא דמי לגזלן דברשותיה קאי אי הכי היכי נקט טעמא דמחזי כשקרא משום דרבי יוחנן הוא. ותו אנן דכתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה כמאן. ואפילו בדלא כפריה מלוה או פקדון של מעות היכי מצי לאקנויי הא אין מטבע נקנה בחליפין ומעמד שלשתן בעינן. ואי מלוה בשטר הוא כתיבה ומסירה בעי. ואנן כתבינן אמלוה דלא כפריה ואפילו במעות כדגרסינן בשבועות (ל"ג:) טעמא דאיש פלוני כהן איש פלוני לוי הא מנה לפלני ביד פלני חייב והא קתני סיפא עד שישמע מפי התובע אמר שמואל בבא בהרשאה והא אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי הני מילי היכא דכפריה אבל לא כפריה כתבינן אלמא אמעות כתבינן אורכתא. ורבינו חננאל כתב דלא כתבינן אורכתא אלא אפקדון דברשותא דמריה קאי. וליכא לדחויי הא דרבי יוחנן ונהרדעאי מהא דשבועות ובכורות (מ"ט.) הלכך האי דנהגו למכתב אורכתא אפילו אמטלטלי דכפריה לא ידענו על מה נהגו. והרב יעקב כתב למחזי כשקרא לא חיישינן כדאיתא בפרק הכותב (כתובות פ"ה.) ואף על גב דפרכינן מנהרדעאי ומשנינן בבא בהרשאה לטעמייהו דנהרדעאי קאמר. והרב החסיד אמר טעמא כדי שלא יהא כל אחד ואחד מוליך מעותיו של חבירו למדינת הים וכופר בהן ועשו תקנה להוציא ממנו בעל כרחו כדאמרינן (כתובות פ"ח.) בנפרעת שלא בפניו שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו למדינת הים. והכי נמי אשכחן בתשובה לרבינו אלפס דמלתא בעלמא הוא דעבדינן בהרשאה כי היכי דלא לפסדו אינשי ממונייהו ולא ילפינן מינה למתנה. ומסתברא מילתא דלישנא בתרא דנהרדעאי סבירא להו אף על גב דגבי הקדש לרבי יוחנן שניהן אינן יכולין להקדיש דוקא הקדש דלית ביה הקנאה לא שטר ולא קנין דלאו ברשותיה קאי וליכא למימר אמירה כמסירה (ב"מ ו'.) כדקאמר טעמא איש כי יקדיש את ביתו כו' אבל לגבי מתנה ואורכתא ברשותיה קיימא לשווייה שליח ולמתבעיה ולאקנויי ליה במתנה לא שנא כפריה ולא שנא לא כפריה. מידי דהוה אשליח שעשאו בעדים (ב"ק ק"ד:) ומעות בדיוקני לרבי יוחנן דאם עדים חתומין עליה משלחין דהא קיימא לן שלוחו של אדם כמותו דלא שייך למימר ביה לפי שאינה ברשותו אלא גבי הקדש. וכן גונב אחר גנב (ב"ק ס"ט:) דכפילא ממילא אתי. והיינו דאמרי בדכפריה לא כתבינן משום דמחזי כשקרא אבל לא כפריה כתבינן. והלכך איתה לדרבי יוחנן ואיתה לנהרדעאי. ומסתברא דוקא דלא כתב ליה זיל דון ואפיק לנפשך דאיכא למימר דמחזי כשקרא אבל אי כתב בה זיל דון אפילו כפריה. מידי דהוה אאנטלר שממנין טוען לטעון. והיינו דנהיגינן למכתב אורכתא אמטלטלי דכפריה דהא כתיב ביה זיל דון והנפק לנפשך.
